החלטה בתיק בפ"מ 6919-01-13

1.      לפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג אוטובוס זעיר מ.ר. 4360956 (להלן: "הרכב") אשר הוטל ע"י קצין משטרה בתאריך 16.01.13 למשך 30 ימים.

2.      על פי כתב האישום, בתאריך 15.01.13 בשעה 16:40 נהג המבקש ברכב כשרישיון הנהיגה שלו אינו מתאים לסוג הרכב.

3.      בעל הרכב הרשום הוא מר סמיר חמזה. המבקש הוא קרוב משפחה של הבעלים. 

4.      ב"כ המבקש לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה וביקש לבטל את איסור השימוש. המבקש הודה בביצוע העבירה וטען כי בעל הרכב לא ידע ולא יכול היה לדעת כי ינהג ברכב שכן נטל את מפתחות הרכב ללא ידיעתו ורשותו. הסנגור הוסיף כי בעל הרכב מסר את הרכב לשימוש אביו של המבקש ולא ידע שהמבקש עשה בו שימוש. לדידו, אביו של המבקש נהג כשורה עת הניח את המפתחות על שולחן בביתו ולא אמור להסתיר את מפתחות הרכב. לדברי ב"כ המבקש, השבתת הרכב תפגע בבעל הרכב, שנפגע בתאונת עבודה ובשל מצוקה כלכלית מעוניין למכור את הרכב. 

5.      ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי קיימות ראיות לכאורה, קיימת מסוכנות וכי לא מתקיימים תנאי סעיף 57ב לפקודת התעבורה. בעל הרכב נתן את רכבו לשימוש אביו של המבקש ולא הזהיר אותו לבל יבצע עבירות תעבורה ולבל ייתן את הרכב לאחר. אביו של המבקש, שהוא המחזיק ברכב והאחראי עליו, הניח את המפתחות על השולחן מבלי לדעת מי יעשה בהם שימוש.

6.      ב"כ המבקש הסכים לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

7.      העבירה המיוחסת למבקש חמורה ביותר ומעשי המבקש היוו סיכון ממשי לשלום ציבור המשתמשים בדרך.

בתגובתו לדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" מסר המבקש בזמן אמת לשוטרים: "אני נוהג על זה יותר מחודש עובד עם בעלה של אשתי סמיר".

מתגובת המבקש לדו"ח הנ"ל עולה כי נהג ברכב הנ"ל, ללא רישיון מתאים לסוג הרכב, וזאת לאורך למעלה מחודש ימים, נתון המגביר את חומרת מעשיו של המבקש ואת הסיכון שיצר לאורך אותה תקופה.

יצוין כי הרכב בו נהג המבקש מיועד להסעת נוסעים. מתגובת המבקש לדו"ח הנ"ל עולה כי   עבד כנהג מטעם בעל הרכב. בכך היוו מעשי המבקש סיכון גם לנוסעי הרכב. 

8.      על פי סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה בית המשפט יבטל את איסור השימוש אם בעל הרכב לא ידע או שלא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכב או שהנהג פעל בניגוד להוראותיו והמבקש עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.

9.      לצד הבקשה דנן, הוגש תצהיר מטעם המבקש, בו מסר המבקש כי בעל הרכב לא ידע ולא יכול היה לדעת שהמבקש עשה שימוש ברכבו ולא נתן הסכמתו לכך. גם בעדותו בבית המשפט חזר המבקש על טענה זו.

ואולם, בתגובתו לדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום", כפי שצוטטה לעיל, מסר המבקש כי הוא עובד עם בעל הרכב, סמיר, וזאת מזה חודש, נתון שאינו עולה בקנה אחד עם תצהירו ועם עדותו בבית המשפט בהם טען כי נהג ללא ידיעת הבעלים!

במסגרת השימוע מסר המבקש: "אני יודע שאין לי רישיון מסוג 1D. בעל הרכב אמר לי שאני יכול לנהוג ברכב הזה, אבל צריך להחליף את הרישיונות לרכב פרטי זעיר. לא ידעתי שאסור לי לנהוג ברכב הזה".

חילופי הדברים המתוארים, בין המבקש לבין בעל הרכב, מתיישבים עם ידיעה ברורה של המבקש והבעלים כי המבקש אינו מורשה לנהוג ברכב נשוא הבקשה.

10.  בתיק החקירה המשטרתי תצהיר מטעם בעל הרכב, שהוגש לקצין בשימוע מיום 16.01.13. בסעיף 4 לתצהיר, שנחתם ביום ביצוע העבירה 15.01.13, הצהיר בעל הרכב כי הוא מתיר למבקש לנהוג ברכבו: "הנני להצהיר כי אנוכי מאשר למר נור חמאד, ת.ז. 303115133 מכפר כנא לנהוג ברכבי הנ"ל ללא כל הגבלה".

למרות הידיעה הברורה של הבעלים כי אין למבקש רישיון מתאים לסוג הרכב דנן (כעולה מאמרת המבקש דלעיל בעת השימוע), מתצהיר בעל הרכב שהוגש בשימוע עולה כי נתן למבקש רשות לנהוג ברכב ללא הגבלה.

יובהר כי בתצהיר לא נרשם שהבעלים התיר למבקש לנהוג ברכבו בשעת ביצוע העבירה, אולם ההיתר הגורף שנתן למבקש לנהוג ברכבו, היתר מאותו יום 15.01.13 בו בוצעה העבירה, משקף מתן היתר גורף למבקש לנהוג ברכבו גם קודם לכן, בשעת ביצוע העבירה, וללא הגבלה !

לבקשה לביטול איסור השימוש לא צורף תצהיר מטעם הבעלים, אולם בישיבת יום 27.01.13 הגיש הסנגור תצהיר מטעם בעל הרכב. תצהיר בעל הרכב מיום 27.01.13 זהה לזה מיום 15.01.13 למעט סעיף 4 ששונה כדלקמן: "4. הנני להצהיר כי אנוכי מסרתי את רכבי הנ"ל לדודי אביה של אשתי לנהוג בו, מאחר ויש לו רישיון נהיגה מסוג D שמאפשר לו לנהוג באוטובוס זעיר פרטי, ולא ידעתי ולא יכולתי לדעת כי מר נור חמאד, ת.ז. 303115133, מכפר כנא, הולך לנהוג ברכבי הנ"ל, וכי רישיון הנהיגה שלו בכלל מתאים או לא מתאים לנהוג ברכבי.  5. ...".